אנחנו שמנים וזה נכון, אבל זה לא הוגן לחשוב שאנחנו "פשוט לא מסוגלים לסגור את הפה", ש"אין לנו כוח רצון" וש"אנחנו חלשים".
ההשמנה היא בעיה מורכבת. היא הוגדרה כמגפה על ידי אירגון הבריאות העולמי. לפסיכולוגיה ולפסיכיאטריה יש הצלחות מועטות שלא מאריכות ימים, הרפואה הפולשנית פותרת את ההשמנה הקיימת באופן קיצוני ולא את הסיבות להשמנה וגם פתרונות אלו לא מאריכים ימים.
מיליוני אנשים מוציאים המון כספים על שיטות דיאטה שונות משונות ולעיתים ממש הזויות, בניסיון לפתור את הבעיה. ברוב השיטות מצליחים להוריד במשקל אבל לא לשמור עליו לאורך שנים.
אני פגשתי אנשים משכילים, חזקים ומוצלחים בשטחים רבים בחייהם, אשר לא יכלו לעמוד בפני חתיכת עוגה ואין לזה שום קשר לכוח רצון.
הדבר הרבה יותר עמוק ומורכב וציבור גדול של אנשים לא זוכים ליחס הוגן.
אני רואה את ההשמנה כבעיה הנובעת משלושה גורמים:
א. בעיה של נטיה גנטית.
ב. בעיה התנהגותית הנובעת מהסביבה. כגון הבית או חברת השפע המערבית.
ג. האוכל כמאזן ריגשי.
מגיל 14 התחלתי לעסוק באופן רציני בדיאטות וניסית לפצח את השיטה כמובן שניסית המון סוגים של דיאטות וברובן הצלחתי להוריד במשקל. אך כמו שמנים אחרים התוצאות לא האריכו ימים ואני עליתי במשקל בדרך כלל עם עוד קילוגרמים חדשים. כך שברתי שיאים של השמנה והגעתי ל115 קילו שהיו 35 קילוגרם יותר מהמשקל הגבוה ביותר שמותר לי לשקול לפי הגובה שלי ( 170 ס"מ), כלומר הייתי במצב של השמנה מסוכנת.
כמובן שתמיד שילמתי מחיר נורא ויקר כילד, כנער, כחייל, כגבר צעיר,וכאיש מבוגר…
בשנים האחרונות חוויתי מספר אירועים משמעותיים שגרמו לי לרצות ולשנות את חיי באופן מהותי. לא הייתי מרוצה מחלק מהתוצאות שהשגתי בחיים וחיפשתי דרכים טובות יותר לנהל את החיים באופן מוצלח .
בעקבות מות אימי שקשור גם הוא בהשמנה והולדת שתי בנותי הקטנות התחלתי לחפש מידע. והגעתי לכמה תובנות .
אני מרגיש היום שאני מפחית במשקל בפעם האחרונה בחיי. יש בי צורך לומר לאנשים אמת אחת פשוטה
בלי שינוי של התודעה אין סיכוי להישאר רזים .
יש שיטות דיאטה שונות וכל אחד ימצא את זו שטובה לו . צריך תוכנית מוגדרת כדי להוריד במשקל.
אבל המשקל העודף הוא התוצאה לא הסיבה. ובלי לפתור את הגורמים האמיתיים להשמנה אין סיכוי לשמור על משקל נמוך לאורך שנים.
חבל על הכסף ,עוגמת הנפש העליות והירידות. עדיף לחיות כשמן ולא לאמלל את עצמנו בניסיונות שווא שסופם ידוע ומוכר לנו .
וזה המסר המרכזי שלי –
או שמשנים את דרך החשיבה, או שחוגגים את היותנו שמנים עד שנחליט לשנות.
בכל אופן הדבר הראשון הוא להסתכל לעצמנו טוב טוב בעיניים ולומר – אני שמן,
בלי לשפוט את עצמנו, בלי להקטין את מי שאנחנו, בלי לחשוב ששחור זה מרזה,
פשוט להתייחס לעובדת היותנו שמנים כאל נתון יבש בלי המשמעויות שהחברה מייחסת לנו ובלי המשמעויות שאנחנו, כשמנים, מייחסים לעצמנו.
ומי שירצה לשנות יוכל לעשות זאת. וזה לא בהכרח קשה או מורכב. זה דורש רצון אמיתי ונכונות להשתנות. זה גם דורש חוסר הסכמה להמשיך ולשלם את המחיר הגדול והכבד שאנחנו משלמים בתור שמנים במצבנו הבריאותי, הנפשי, הכלכלי, החברתי, הבין-אישי, הרוחני…
מי שירצה לשנות יתחיל לחשוב אחרת, להרגיש אחרת, לפעול אחרת ולבסוף לקבל תוצאות אחרות – לא רק במשקל אלא בחיים בכלל.
צריך להבין שתוכנית ההרזיה הטובה היא זו שקודם כל מטפלת בנו.
