יום ראשון בבוקר – אני מוצאת את עצמי דבוקה לשמיכה, משתעלת, אי אפשר לטעות, החורף תפס גם אותי.
הדבר הכי חשוב כשמתחילים לחלות זה להודות באמת – הגוף זקוק למנוחה
ואני כבר יודעת – כדאי להקשיב לסימנים של הגוף להגיב אליהם, אחרת המצב רק הולך ומחמיר….
אני חושבת לעצמי על השבוע הקרב, כמה דברים יש לי לעשות, לימודים, עבודה, טיפולים, צילומים לבלוג שלי, סדנת תזונה שאני מעבירה…
אין לי זמן להיות חולה!
ובעודי מקנחת את האף בפעם ה-700 להיום, אני חושבת כמה אירוני שאני, נטורופתית כל כך מודעת לעצמי ולגוף שלי, שעוד רק השבוע צריכה להעביר את הידע של איך לעבור את החורף בשלום… והנה אני מוצאת את עצמי מנוזלת משתעלת ומרותקת למיטה.
ניסיתי לחשוב ממה זה הגיע… ולא הצלחתי למצוא סיבה.
ואז פתאום נזכרתי, איך שבוע שעבר, באחד הימים שהרגשתי ממש איך העומס מציף אותי דיברתי עם חברה ואמרתי: "איך מתאים לי להיות חולה עכשיו כמה ימים… ורק לנוח בבית"
ופשוט הזמנתי לי מחלה.
הגוף שלנו מכונה כל כך חכמה וגאונית שהוא פשוט הקשיב לי ונתן לי בדיוק את מה שביקשתי.
לא ידעת לעצור, לקחת לעצמך את החופש שאת זקוקה לו, המנוחה והרגיעה, אז הנה אהובה בבקשה.
אז בין התה למרק אני זוכרת גם להגיד תודה.
ונראה לי שבפעם הבאה שאני ארגיש עמוסה, אני פשוט אקח לי יום חופש ואוותר על השיעול והנזלת 🙂
